<h1>ארחות חיים הלכ' דיינין סימן א'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
כתב רב אחא ז"ל דיני ממונות בשלשה הדיוטות ומאי נינהו הודאות והלואות גזילות וחבלות בשלשה מומחי' ומאי נינהו סמוכים. והטעם בהודאות והלואות כדי שלא תנעול דלת בפני הלווין. אמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין ואי טעו לא הדר דינא ומשלמי דאמור רבנן כל שאינו מומחה וטעה מה שעשה עשוי ומשלם מביתו וכן הלכה. וה"מ בשקול הדעת אבל טעה בדבר משנה הדר דינא דאמר רב ששת אמר רב אסי טעה בדבר משנה חוזר בשקול הדעת אינו חוזר היכי דמי שקול הדעת אמר רב פפא תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי ולא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר וסוגיא דעלמא עבדי כחד מנהון ואזל איהו ועבד כאידך היינו שקול הדעת. מאי דכתיב דינו לבקר משפט וכי לבקר דנין וכל היום אין דנין אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו ואם לאו אל תאמרהו עכ"ל.
<h2>דף ה:</h2>
וכתב הר"ם במז"ל יפה כח הפשרה מכח הדין ששני הדיוטות שדנו אין דיניהם דין ויש רשות לבעלי דינין לחזור בהם ואם עשו פשרה וקנו מידם אינן יכולין לחזור בהן. ואע"פ שרצו בעלי דינין בפשרה בבית דין יש להם רשות לחזור ולתבוע את הדין עד שיקנו מיד שניהם.
<h2>דף ו:</h2>
וצריכין הדיינין מאד להתרחק בכל היכולת שלא יקבלו לדין דין תורה כי נתמעטו הלבבות והכי אמרינן בירושלמי ר' יוסי בן (חלפתא) [תחליפא] באו לפניו שנים לדון ואמרו לו על דעת שתדיננו דין תורה אמר להם איני יודע לדון דין תורה.
<h2>דף ז.</h2>
כתב הר"ם במז"ל כל בית דין של ישראל שהוא הגון שכינה עמהם לפיכך צריכין הדיינין לישב באימה וביראה ועטיפה וכובד ראש. ואסור להקל ראש לשחוק או לספר שיחה בטלה בב"ד אלא בדברי [תורה] וחכמה. כך היה דרך החכמים הראשונים בורחין מלהתמנות ורוחקין עצמן הרבה שלא ישבו בדין עד שידעו שאין ראוי כמותן ושאם ימנעו מן הדין תתקלקל השורה אעפ"כ לא היו יושבין בדין עד שמגבירין עליהם העם והזקנים ופוצרין בהן אבל אם ידע שיש שם ראוי להוראה ומנע עצמו מן ההוראה הרי זה משובח.
<h2>דף ז:</h2>
אסור לדיין לנהוג בשררה על הצבור ובגסות הרוח אלא בענוה וביראה ולא ינהוג קלות ראש בהם אע"פ שהן עמי הארץ ואל יפסיע על ראשי עם קדש ואף על פי שהן הדיוטות ושפלים בני אברהם יצחק ויעקב הם. ויהי סובל טורח הצבור ומשאן כמשה רבינו ע"ה שנאמר בו כאשר ישא האומן את היונק הרי הוא אומר ואצוה את שופטיכם אזהרה לדיין שיסבול את הצבור צא ולמד ממשה רבן של כל הנביאים שנאמר לו ויצום אל בני ישראל ומפי הקבלה למדו שאמר למשה ולאהרן על מנת שיהיו סוקלין ומקללין אותן וכן צריכין הצבור לנהוג כבוד לדיין שנאמר ואצוה אתכם אזהרה לצבור שתהא אימת הדיין עליהם ולא יתבזה בפניהם ולא ינהוג קלות ראש בעצמו כיצד לא יעשה מלאכה בפני שלשה ולא יאכל וישתה וישתכר בפני רבים ולא יהיה בכניסת עמי הארץ ולא יאכל בסעודת מרעות וכן ישמר עצמו מכל כיוצא בזה.
<h2>דף לב.</h2>
כתב הר"ם במז"ל (אין) אין מתחילין את הדינין בלילה. מפי השמועה למדו שהדינין כנגעים שנ' כל ריב וכל נגע מה [ראיית] נגעים ביום אף דינין ביום וכן אין מקבלין עדות ואין מקיימין שטרות בלילה ובדיני ממונות אם התחילו ביום מותר לגמור בלילה והנחלות כדינין שנ' לחקת משפט לפיכך אין מפילין נחלות בלילה ע"כ.
